לאיחוד האירופי וארצות הברית השפעה ניכרת על המתרחש בעולם מבחינה פוליטית וכלכלית ולפעולותיהם השלכות לא רק אחד על השנייה, אלא על העולם כולו. ראשית יחסיהם הדיפלומטיים של האיחוד וארצות הברית הינם בתחילת שנות ה-50, כאשר בשנת 1953 הוקמה הנציגות האמריקאית לקהילת הפחם והפלדה האירופית (קודמו של האיחוד האירופי) בבריסל. שנה לאחר מכן, נבחרה וושינגטון לארח את הנציגות החיצונית הראשונה של קהילת הפחם והפלדה האירופית. במרוצת השנים, יחסיהם של ארצות הברית והאיחוד ידעו עליות ומורדות, כאשר אלו באו לידי ביטוי בהשקפות עולם פוליטיות, כלכליות וחברתיות לעיתים מנוגדות.

​

באופן כללי, ניתן לומר כי יחסיהם של ארצות הברית והאיחוד האירופי טובים ונהנים משיתוף פעולה פורה במגוון רחב של תחומים. שיתוף הפעולה העיקרי בין השתיים הינו בתחום הכלכלי, כאשר ביניהן מתקיימת מערכת יחסים כלכלית ומדיניות סחר בילטרלית הגדולות ביותר בעולם, שכן הן מרכיבות כחצי מהתל"ג העולמי וכשליש מתנועות הסחר בעולם. בנוסף לשיתוף פעולה כלכלי, יש לציין את שיתוף הפעולה בין השתיים בתחום מדיניות החוץ והביטחון. דוגמה לכך ניתן לראות באמברגו הצבאי על סין  בעקבות האירועים בכיכר טיאנאנמן בשנת 1989, במסגרתו הטילה ארצות הברית ובעקבותיה גם האיחוד האירופי, איסור על קשרי צבא-צבא ומכירת נשק לסין. על כך ניתן להוסיף, כי ארצות הברית והאיחוד היו שותפים למשימות רבות ברחבי העולם, כגון באזור הבלקן, אפגניסטן ואפריקה ובמיוחד את השתתפות ארצות הברית במשימת שלטון החוק בקוסובו של האיחוד האירופי (EULEX) בשנת 2008, אשר היוותה את הבסיס להסכם מסגרת בו ארצות הברית תשתתף במשימות דומות של האיחוד בעתיד.

​

כאמור, לעיתים לאיחוד האירופי ולארצות הברית השקפות עולם שונות בנוגע לתחומים שונים של הקשת הפוליטית, הכלכלית ואף הערכית. דוגמה הממחישה זאת, ניתן לראות בסוגית עונש המוות. האיחוד האירופי, באופן חד משמעי וכתנאי לחברות בו, אוסר על השימוש בעונש מוות. לעומת זאת, במרבית המדינות בארצות הברית עונש מוות הינו חוקי ואף נעשה בו שימוש בפועל. סוגיה זו הובילה למספר חיכוכים בין השתיים בנוגע למדיניות הסגרה של פושעים, שכן על פי סעיף 3 באמנה האירופית לזכויות אדם של מועצת אירופה (כל המדינות החברות באיחוד האירופי חברות גם במועצת אירופה), אסור להשתמש באמצעים אכזריים ולא אנושיים כאמצעי ענישה, מה שהוביל לפסיקה כי לא יוסגרו פושעים למדינה בה חל עונש מוות, ללא התחייבות מהמדינה שעונש המוות לא יבוצע. לסוגיה זו השפעה גם על המלחמה בטרור הגלובלי, שכן עד כה מדינות האיחוד עומדות בסירובן להסגיר חשודים בטרור לארצות הברית ללא ההבטחה שעונש המוות לא יבוצע. סוגיה נוספת המעיבה על היחסים של השתיים, הוא הסכסוך על הסובסידיות שיצרניות התעופה אירבוס ובוינג מקבלות, אשר נחשב לסכסוך הסחר הארוך והיקר בעולם. סכסוך זה מתנהל בארגון הסחר העולמי (WTO) משנת 2004 ומורכב מהאשמות הדדיות של השתיים לגבי הפרה של גובה הסובסידיות המאושרות על ידי ארגון הסחר העולמי לחברות התעופה בוינג ואירבוס. 

​

כפי שניתן לראות, אפשר להגדיר את יחסי ארצות הברית והאיחוד האירופי לאורך השנים כטובים, אך מורכבים. להוסיף על מורכבות זו, מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, התרחשו מספר חילופי דברים בינו לבין מובילי האיחוד האירופי. בינואר השנה, ביקר טראמפ את האיחוד האירופי באומרו כי הוא בעצם "כלי" של גרמניה וציין כי אנגלה מרקל עשתה טעות גדולה מאוד בהחלטתה לקבל לגרמניה כמיליון פליטים. כתגובה, שיגר נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק מכתב למנהיגים האירופים, בו קרא להצהרותיו של טראמפ מדאיגות וציין כי נראה שטראמפ מפקפק במדיניות החוץ האמריקאית שהונהגה עד כה לאורך השנים, מה שמציב את האיחוד בעמדה לא פשוטה. להוסיף על כך, ציין נשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר כי אם טראמפ ימשיך לגבות את "הברקסיט" ולעודד עוד מדינות ללכת בעקבות בריטניה, לא תהיה לו ברירה אלא לגבות את עצמאותם של מדינת אוהיו ואוסטין, טקסס.