המערכת הפוליטית והמוסדית לאחר אמנת ליסבון

​

לאיחוד האירופי מוסדות רבים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, החברה, החינוך, התרבות, הסביבה, הגיאוגרפיה, המשפט וכיוצא בזאת. לשם המינהל הדמוקרטי התקין, האיחוד מציב בראשו את שלוש הרשויות המרכזיות: הרשויות המחוקקות (הפרלמנט והמועצה), הרשות המבצעת (הנציבות) והרשות השופטת (בית הדין האירופי לצדק).

המועצה האירופית

​

המועצה האירופית קיימת בתצורות שונות מראשית ימיו של האיחוד האירופי, עוד מימיו כקהילה. במועצה חברים ראשי המדינות של האיחוד, ולכן החברים בה מתחלפים על פי הבחירות המתקיימות בכל מדינה ומדינה. כגוף רשמי קיימת המועצה האירופית משנת 1974, והיא הוקמה כפורום מפגשים קבוע של ראשי המדינות, כדי לקדם את השיח ביניהם. מהר מאוד הפך גוף זה לבעל עוצמה באירופה.

מועצת השרים

​

גוף זה קיים מראשית ימי האיחוד האירופי, עוד בהיותו קהילת הפחם והפלדה, אך בימים ההם סמכויותיה ותחומי עיסוקה היו מצומצמים, בהתאם לאמנה. בשנת 1965, משבר "הכסא הריק" שנגרם ע"י צרפת שיתק את פעילות מועצת השרים: צרפת אינה נוכחת בהתכנסויות המועצה, ומכיוון שעל כל ההחלטות להתקבל פה אחד, המועצות משותקות.

הנציבות האירופית

​

מבחינת תפקידה כרשות מבצעת, ניתן להשוות את הנציבות האירופית ל"ממשלה" של האיחוד האירופי, אך מעבר לכך היא שונה בתכלית מן המערכת המדינתית המוכרת לנו. הנציבות האירופית נוסדה בשנת 1965, אך עוד באמנת הפחם והפלדה נוצר גוף בשם "הסמכות הגבוהה", שכלל נציגים של שש המדינות המייסדות, נציג לכל מדינה. הנציגים היו אמורים להיות משוחררים מכבלי הלאום ולייצג את האינטרס האירופי הכולל.

הפרלמנט האירופי - היסטוריה ותפקידים

​

הפרלמנט האירופי הוא אחד מן המוסדות המרכזיים והחשובים של האיחוד האירופי והוא מהווה חלק מן המשולש הפוליטי (יחד עם המועצות והנציבות). ראשיתו של הפרלמנט האירופי בימיה הראשונים של הקהילה בשנת 1952, שמו באותם ימים היה "האסיפה המשותפת של קהילת הפחם והפלדה". האסיפה הראשונית כללה 78 חברי פרלמנט, אשר שימשו כחברי פרלמנט במדינותיהם, וסמכויותיהם כחברי האסיפה היו מועטות.

הבחירות, מושב והרכב הפרלמנט

​

התחושה כי רצון עמי אירופה לא בא לידי ביטוי הובילה לירידה באחוזי ההצבעה לפרלנט ואזרחים רבים הרגישו שלקולם אין כל משמעות. התקווה היא שהסמכויות המתרחבות של הפרלמנט יעלו כבר בבחירות הבאות את אחוז ההצבעה, אך ברגע שהנציגים נבחרים לפרלמנט הם אמורים לייצג את האינטרס הכלל אירופי ואת האידיאולוגיה המפלגתית - דבר אשר האזרח מן השורה מתקשה להבין וחש לא פעם נבגד על ידי נציגיו בפרלמנט האירופי.