המשפט האירופי - הקדמה

​

עוד מראשיתה ניסתה הקהילה האירופית (לימים האיחוד האירופי) להתוות דרך אחת משותפת לכלל המדינות החברות בה. מתוך תובנה זו, היה ברור למדינות החברות כי עליהן ליצור בסיס משפטי אחיד ומשותף עליו תתבסס הקהילה. במהלך השנים התרחבה הקהילה, הצטרפו מדינות עם רקע משפטי שונה ואחד הדברים אשר המצטרפות החדשות מחויבות לבצע עוד במהלך המשא ומתן להצטרפות הוא אימוץ דיני האיחוד- אלו התאמות בתחומי החוק והמשפט הלאומיים, בהתאם לחוק והמשפט האירופי. האמנות שנכרתו במהלך השנים, חקיקה ראשית, חקיקת משנה, פסקי הדין השונים וכדומה, עיצבו את פני החוק והמשפט האירופי, ואלו משליכים על חיי היומיום של כל אזרח ואזרח באיחוד- על זכויות האזרח, הדמוקרטיה, השוויון, הכלכלה, זכויות העובדים, בתחומי המסחר, החקלאות ולמעשה - בכל תחומי החיים. אמנת ליסבון, אשר נכנסה לתוקף בשנת 2009, שדרגה את מעמדו של האיחוד האירופי, הפכה אותו לגוף בעל יישות משפטית וכינסה תחתיו את כל מכלול החקיקה האירופית.

המקורות הראשיים עליהם מתבסס המשפט האירופי כיום​

​

האמנה המכוננת, אמנת רומא מ-1957 , אמנות ההצטרפות/ההרחבה על נספחיהן, חוק איחוד אירופה מ-1987, אמנת האיחוד האירופי - אמנת מסטריכט מ-1993, מגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי, אמנת ליסבון מ-2009 ועוד אמנות, חוקים והסכמים מהווים את הבסיס למשפט האירופי.