בסיסה של הכלכלה, בסיסו של האיחוד

​

ראשיתו של האיחוד האירופי בשנת 1951, בחתימה על אמנת פריס שיצרה שוק משותף לתעשיית הפחם והפלדה. האמנה נחתמה לצורכי פיקוח ומניעת מלחמה, אבל שימשה גם מקפצה כלכלית אדירה לאותן מדינות אשר רק החלו להתאושש ממלחמת העולם השנייה, והאמינו שרק בכוחות משותפים יוכלו להיבנות. בין האנשים שהניעו את הפרויקט, מלבד ראשי המדינות ושרי החוץ, היו שרי אוצר, כלכלנים ואנשי עסקים רבים, בהם ז'אן מונה, וולטר הלשטיין ורוברט שומאן (בעת החתימה כיהן כשר החוץ הצרפתי, אך שימש במהלך השנים כשר אוצר).

עד אמצע שנות ה-80: סטטוס קוו 

​

בשנת 1960 הוקם ה- OECD, ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, אליו הצטרפה ישראל בשנת 2010. בשנת 1961 התחילו מדינות הקהילה האירופית להפנים את כוחן הכלכלי ולדבר על סחר משותף עם מדינות מחוץ לאיחוד (ארה"ב, יוון, ישראל ותורכיה היו הראשונות לנצל זאת).

אמנת מאסטריכט ​ומטבע האירו 

​

ברגעי משבר נמדדת גדולתם של מנהיגים וארגונים. האיחוד האירופי בחר להתמודד. בשנת 1985 נבחר לעמוד בראש נשיאות המועצה האירופית ז'אק דלור (ע"ע היסטוריה של האיחוד). בתקופתו של דלור עבר האיחוד שינויים בכל תחום אפשרי וכמתבקש מתחום מומחיותו של דלור (כלכלן), גם בתחום הכלכלה.